אבחוני לקויות למידה - מבוא
למה לסבול? יש פתרון!
הבעיתיות בתהליכי האבחון הדדידקטי
בדרך כלל כשילד מתקשה בקריאה, בהבנת הנקרא, ברכישת שפה זרה, או בכל דבר אחר הקשור בלימודים, המחנכת ויועצת ביה"ס ממליצות שיעבור אבחון.
האבחון הבסיסי ביותר הוא אבחון דידקטי בו בודקים האם לנבדק יש או אין לקות למידה, והאם יש לו דרכי עבודה מותאמות למשימות שלפניו.
האבחון השני המקובל, הוא אבחון פסיכו-דידקטי, שמעבר לנושא לקויות הלמידה בודק גם IQ ותיפקוד רגשי.
בכל אחד מהאבחונים, נבדק התפקוד של הנבדק, כגון:
• איך הוא קורא?
• איך הוא כותב?
• מה הוא מבין ממה שקרא?
• האם יש לו שגיאות כתיב?
• האם הוא מצליח להביע את עצמו בכתב?
• ועוד.
לצד התפקוד בודקים גם את הסיבות האפשריות להצלחה או לקושי, וזאת בעזרת בדיקה של מנגנוני היסוד שבבסיס הלמידה. נבדקים מושגים כמו פונולוגיה, מורפולוגיה, עירנות תחבירית ואחרים.
במידה ויש בעיה באחד או יותר מהמנגנונים הנבדקים, אזי יש סבירות גבוהה ללקות למידה.
ואם המנגנונים תקינים, הסבירות ללקות למידה נמוכה.
ומה אם נמצא שהמנגנונים תקינים ולנבדק בכל זאת קשה בלימודים?
נחפש את התשובות במקומות אחרים:
• אולי דרכי הוראה לא מתאימות לו?
• אולי לנבדק יש בעיה בראיה? או בשמיעה?
• אולי יש לו קשיים רגשיים?
• ואולי בכלל אירלן?
תמיד לפני אבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי מומלץ לעשות בדיקת ראיה או שמיעה,
כדי להבטיח שאין בעיה חושית הפוגעת בתיפקוד.
בגלל בעיית ראייה, יכול להיות מצב שבו הנבדק לא מזהה את צורת האותיות או הניקוד באופן מדויק ובגלל בעיית שמיעה, ייתכן והנבדק מתקשה לקשור את הצליל שהוא שומע לאות או לניקוד המייצגים אותו. בנוסף לבדיקות אלו מומלץ להוסיף לבדיקה המקדימה גם בדיקת אירלן.
ומדוע?
תסמונת אירלן נראית לפעמים כמו דיסלקציה ולפעמים כמו בעיה בקשב וריכוז ולפעמים יש גם אירלן וגם בעיה בקשב. אבל הטיפול באירלן שהוא מאוד פשוט – התאמת משקפיים עם עדשות צבעוניות, שמיד משפרת את התפקוד ובאופן משמעותי.
בואו נבין איך תסמונת אירלן משפיעה על התיפקוד שלנו, ולמה אם לנבדק יש אירלן, (והמאבחן הדידקטי או הפסיכו-דידקטי לא יודע על כך) זה יכול לגרום לפרשנות מוטעית בניתוח תוצרי העבודה באבחון.
אנשים עם אירלן לרב רגישים לאור. תאורה חזקה, ובמיוחד אור לבן המקובל במשרדים, קליניקות, כיתות לימוד ועוד מקומות, גורם לתחושת עומס, ללחץ ולחוסר נוחות, היכולה לבא לידי ביטוי בתנועתיות. לכן, המאבחן שיראה את ההתנהגות של הנבדק ולא ידע על אפשרות אירלן, יכול בטעות לפרש את ההתנהגות כתנועתיות יתר המאפיינת ADHD.
אדם עם אירלן מתקשה מול עומס גירויים חזותיים וחווה עיוותי ראיה.
ומה קורה באבחון?
דף הטקסט יכול להיראות בוהק, השורות יכולות לנוע כגלים, האותיות יכולות לרַקֵד, לשנות את מקומן ואפילו לצאת מגבולות הדף.
אלה מאפיינים שכיחים בקרב אירלנים. לכן, הנבדק יתקשה לקרוא. הוא יתקשה לחבר את האותיות לכדי מילה ולחבר את המילים לכדי משפט. בעיה קשה במיוחד יכולה להתעורר במעבר בין שורות.
המאבחן יראה לפניו נבדק שמתקשה בקריאה:
קורא לאט, קורא קריאה מצרפת הברה הברה, מדלג על מילים או שורות, נבדק שמאוד מתאמץ.
והוא, המאבחן, יחשוב שמדובר בעוד אחד ממאפייני הדיסלקציה. הוא ימליץ על הוראה מותאמת,
אך זו לא תעזור, כיוון שהבעיה הבסיסית היא בעיבוד החזותי.
וכך, הילד שלנו יעבור ממורה למורה, ההתקדמות שלו בלימודים תהיה איטית אם בכלל, ובוודאי שלא תהיה בהתאמה למאמצים המושקעים בכסף, בזמן, בוויתור על חוגים, פעילות פנאי, מפגשים עם חברים ועוד.
אבל בעיקר, הוא יהיה מתוסכל. הוא יחווה ירידה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות, ויגיד לנו ולעצמו: ״די, אני לא יכול!״
מקרים לדוגמא של אבחוני לקויות שגויים
בואו נבין את המצב שתיארתי באמצעות המקרים של רחלי וגאיה.
רחלי בחורה בת 22 אחרי שירות צבאי, גאיה היא נערה בת 16.
שתיהן אובחנו כבר בגיל צעיר. רחלי עם לקות למידה, גאיה עם הפרעת קשב.
רחלי, מתעניינת בלימודי רפואה סינית, אבל היא חוששת מהלימודים.
חוויות הלימודים שלה מהיסודי והתיכון לא מעודדות אותה להמשיך ללימודים גבוהים.
כבר בביה"ס היסודי היה לה קשה לקרוא ולהבין, להעתיק מהלוח, ובשיעורי חשבון. היא עברה אבחונים וקבעו שיש לה לקות למידה. היא לא וויתרה, למדה שעות על שעות, והצליחה לסיים את התיכון עם בגרות מלאה. כמובן היא ניצלה את כל ההתאמות שקיבלה – הארכת זמן, הקראת שאלון הבחינה ועוד. אחר כך בצבא, היא הייתה בתפקיד משמעותי בחיל השיריון, אבל בכל קורס שהיא למדה, היא חזרה על המבחן המסכם 3-4 פעמים עד שהצליחה לעבור אותו.
עכשיו, היא עובדת בחנות וקשה לה. היא כל הזמן מסתנוורת מהאור ורואה כתמים שחורים. היא מתוסכלת, כי היא רוצה יותר. היא רוצה ללמוד, אבל רק המחשבה על לימודים מציפה בה שוב את התחושות הקשות שחוותה בתקופת היסודי והתיכון.
היא אוהבת לקרוא, אבל נמנעת מלקרוא ספרים להנאתה בגלל הקושי. היא מסתנוורת מהדף, חווה כאבי ראש, מאבדת את מקום הקריאה, המילים בורחות לה.
לקוית למידה כבר אמרנו…רחלי פנתה לרופא עיניים מספר פעמים והתלוננה שהיא מסתנוורת כל הזמן, גם בחנות. כשהיא הולכת ברחוב, היא מביטה רק על המדרכה בגלל הסנוור. בחנות, העיניים דומעות, ואם היא צריכה לקרוא משהו, הכתוב מטושטש לה.
היא גם סובלת מכאבי ראש. אבל רופא העיניים בדק, והתעקש. ״הכל בעיניים בסדר״ הוא אמר.
לרחלי יש אירלן. משקפיים עם עדשות צבעוניות מותאמות, פתרו את כל הבעיות שלה. מתברר גם שבכלל אין לה לקות למידה. ואם אתם שואלים, היום היא לומדת רפואה משלימה.
וגאיה?
בשיחה עם אמא שלה לפני האבחון של גאיה, נשמע הרבה תיסכול בקול שלה. היא סיפרה לי שגאיה בת 16, ואובחנה כבר בגיל הגן עם בעיה בויסות חושי. היא לא הצליחה להשתלב בגן בגלל קשיים בקשב ולקות בשפה. בגלל זה, לקראת כיתה א' היא התחילה לקבל רטלין.
היא לקחה את הרטלין עד סוף כיתה ד', ואז המשפחה החליטה להפסיק.
האמא הרגישה שמשהו לא מסתדר. גם עם הכדור לגאיה היה קשה בלימודים, היא בקושי קראה, ובכלל היא לא מצאה את עצמה בביה"ס.
ההורים הרגישו שמשהו מפריע לגאיה, אבל הם לא ידעו מה.
לכיתה א', ההורים רשמו את גאיה לבית ספר פרטי יוקרתי שבו לומדים בכיתות קטנות וצוות המורים נחשב למאוד איכותי.
התסכול הגדול של כולם, היה שגם שם לגאיה לא באמת היה טוב. היא מאוד רצתה להצליח, אבל היא לא. התסכול שלה מהלימודים הביא לבעיות משמעת ולתחושה של "אני לא שווה כלום".
וההורים? הם מרגישים שהם עשו את כל מה שהם יכולים, אבל משהו לא עובד.
גאיה התחילה לצבור פערים בלימודים ולהתנתק מהחברים.
המצב החמיר במיוחד בתקופת חטיבת הביניים.
אבחון פסיכו-דידקטי שעברה בשלב זה לימד שהיא נבונה, שיש לה יכולות הלמידה תקינות,
כלומר: שאין לה לקות למידה. ולמרות זאת, יש לה קשיים בהבנת הנקרא, בכתיבה באנגלית ובמתימטיקה. המאבחנת דיברה על בעיה קשה בקשב ובתפקודים הניהוליים.
גאיה וההורים סירבו לטיפול תרופתי כי היא כבר קיבלה ריטלין משך 4 שנים, ולא נראה שהכדור פתר את הבעיה.
בשיחה עם גאיה מצאתי נערה מעט נבוכה, אבל מאוד מודעת למצבה.
היא הסבירה לי שהיא נמנעת מקריאה כי קשה לה להתמודד עם הדף הלבן ועם הכתוב.
השורות מתבלבלות לה, האותיות קופצות לה, המילים עוברות קדימה ואחורה, היא מדלגת על מילים ועל שורות, והיא צריכה לקרוא פעמיים או שלוש כדי להבין.
די מייאש היא אמרה, אז אני מעדיפה לא לקרוא.
לאחרונה היא עברה לתיכון אחר, ושם היא מרגישה יותר טוב, אבל עדיין קשה לה ללמוד.
היא מאוד רוצה לסיים את התיכון עם בגרות מלאה, אבל לא רואה איך זה יקרה.
היא משתתפת בשיעורים כי מעניין לה, אבל כשעוברים לקריאה וכתיבה, היא מורידה את הראש עד השולחן, משעינה אותו על כפות הידיים, ומביטה ברצפה.
היא מגיעה לכיתה עם כובע מצחיה של הניו יורק ניקס, והיא לא מוכנה להוריד אותו.
קשה לה עם האור הבוהק בכיתה.
בבית היא מקפידה על תאורה חלשה בחדר שלה ובטלפון הנייד היא מחשיכה את המסך.
הצעתי לגאיה שנבדוק אם יש לה אירלן.
הסברתי לה מהי תסמונת אירלן ושייתכן והפיתרון לבעיות שהיא מציגה, קרוב.
גאיה היססה, אבל הקשיבה בעניין, שאלה שאלות, ואט אט חל שינוי משמעותי במצב הרוח שלה ובמוטיבציה שלה להתנסות בדברים מהם נמנעה עד כה, כמו קריאה.
ממצאי האבחון הראו שגאיה אירלנית וברמה גבוהה.
היום היא מרכיבה את משקפי אירלן שהותאמו לה בהתאמה אישית, וחייה השתנו.
היא לומדת לבגרות, היא מחויכת, אופטימית, מסתדרת בסביבה מוארת, ויש לה הרבה חברות וחברים.
לסיכום - אז מה למדנו?
– תסמונת אירלן פוגעת בתיפקוד היומיומי ובתיפקוד האקדמי.
– לפעמים היא "מתחפשת" ללקות למידה או להפרעת קשב.
– כשחושבים על אבחון בגלל קשיים בלמידה, כדאי לקרוא קודם על תסמונת אירלן.
– ואם אתם חושבים שאולי לכם או לילדים שלכם יש אירלן, בואו, תבדקו היתכנות לאירלן לפני האבחון הדידקטי, הפסיכו-דידקטי או אבחון הקשב.
זה ימנע טעויות אפשריות של המאבחן בפרשנות לתיפקוד שלכם.
בנוסף, אם תעברו את האבחון עם משקפיים מסננות צבע, תתקבל התמונה האמיתית, אם באמת יש לכם לקות למידה או בעיה בקשב.
זיכרו: המענה לתסמונת אירלן הוא פשוט ומיידי, חוסך הרבה כסף ובעיקר תיסכול וקשיים.